תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות ☼ תרבות של סולידריות
פרויקט הקולנוע הבלתי נתפס מציגים: גבול פרוץ- ייצוגים של אלימות מינית בראי שבעה באוקטובר
23.12.24, 18:00
בשבעה באוקטובר נפרצו הגבולות של הבית שלנו. האופן בו אנו חושבים על העבר הווה והעתיד שלנו השתנה לחלוטין. היקרים לנו מכל מצאו את מותם ונחטפו כשהם צועקים ואיש לא שומע. ובתוך אותן צעקות, נשמעו זעקות נוספות, עמוקות, של נשים וגברים שחוו אלימות מינית.
כפי שניתן לשמוע מפיהן של אמהות רבות של חטופות צעירות, הפחד הכי גדול בשבי הוא הפגיעות המיניות ובמקרה גרוע במיוחד, גם היריון לא רצוי. הכפפת גוף האישה או הגבר במעשי אלימות היא שיטה יעילה ומוכרת בכדי להטיל אימה ולהשיג שליטה. עם זאת, למרות שהשימוש באלימות מינית באירועי טרור הוא מוכר וידוע, ולמרות שהתרחשו מהפכות מבורכות בעולם בשנים האחרונות אשר קידמו אותנו לעבר שיח מודע יותר לגבי אלימות מינית - נדמה כי העולם הולך אחורה, וסיפורים על אלימות מינית שהתקיימה בשבעה באוקטובר נתפסים בחוגים שונים כפיקטיביים. לפתע, האמונה בקורבנות נסדקת.
אנו חיים במדינה פטריארכלית בה נשים וגברים חווים אלימות מינית באופן יום יומי, אם על ידי זרים, בני משפחה או על ידי בעלי תפקידים המנצלים את מרותם. אלימות מינית, ניתן להגיד, היא כמו מחלה שקופה, כזו שכמעט נלקחת כמובנת מאליה במדינה שלנו שמסרבת לשמוע את זעקות הקורבנות, וכשמערכת המשפט והצדק מפנה להםן גב.
ובתוך ביצה רעילה זו נמצא הקולנוע הישראלי, שעוד זמן רב לפני האסון שפקד אותנו הפנה את הזרקור באומץ לעבר סיפוריהן של הנפגעים והנפגעות. לקולנוע יש את היכולת לתאר את הבלתי ניתן לניסוח, ולכן הוא כלי משמעותי וחשוב לייצוג חוויה עמומה וכואבת כמו פגיעה מינית על כל צורותיה. יוצרות כמו הדר מורג, קרן ידעיה, טלי שלום עזר, מיה דרייפוס, מיכל אביעד ועוד פנו לעסוק בסרטיהן בחוויה הטראומטית המינית ובחיים שבאים אחריה. הסרטים שלהן ושל רבים ורבות אחרות מעלים שאלות חשובות לגבי האסתטיקה של הטראומה המינית, כיצד ניתן להציג אותה מבלי להתענג עליה, וכיצד החוויה של הנפגעת או הנפגע יכולים להיות במרכז ובכך לייצר קולנוע אמפתי ופוליטי.
כיום, כשהמציאות שלנו קוראת לייצוגים חדשים שיתמודדו עם האסון, נערוך פאנל עם יוצרות מובילות העוסקות ביצירתן בחווית פריצת גבולות הגוף במטרה לשאול - מה תפקידו של הקולנוע הישראלי כעת, בייצוג החוויה הבלתי ניתנת לניסוח?
פאנל עם מיכל אביעד, שרון יעיש, שי לי עטרי, מורן עובדיה.
*התשלום לאירוע במתכונת שלם.י כפי יכולתך כאשר כל ההכנסות תרומה למערך סלי המזון של תרבות של סולידריות.
*תתאפשר כניסה של 18+ בקניית כרטיס מראש. קניית כרטיס בכניסה תתאפשר לגילאי 21+ באמצע שבוע ו23+ בימי חמישי בהתאם להנחיות בית רומנו.
*בבית של סולידריות אין מקום להתנהגות גזענית, טרנספובית, סקסיסטית והטרדות/אלימות מכל סוג.
*ישנו מעלון המהווה הסדר נגישות לבית של סולידריות, אנא צרו איתנו קשר מראש לתיאום גישה עבור נכים.
